1. בשלב זה עומדת לדיון שאלת הסמכות המקומית של בית משפט זה לדון בבקשת התובעים לאישור התובענה שהוגשה מטעמם כתובענה ייצוגית.
המשיבות טענו בתגובותיהן כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, והמשיבה מס' 4 אף הגישה בנוגע לטענתה זו בקשה נפרדת, בה היא עותרת לדחות את התביעה על הסף.
2. עניינה של התביעה בתיק העיקרי (אז' 580/07), על פי טענת התובעים, "הוא גבייה שלא כדין של כספים בתור אגרות עבור הסדרת חניה בתשלום ע"י מדחן, שנדרשו התובעים לשלם לנתבעות, כאשר כחלק מעבודתם של התובעים, הם עבדו בשטח שיפוטן של הנתבעות, ונאלצו לחנות במקומות חניה המוסדרים ע"י מדחנים".
לטענת התובעים, גביית אגרת החניה הבלתי חוקית המתבצעת על ידי הנתבעות, מתבטאת בכך שהנתבעות אינן מנפיקות קבלה לציבור המשתמשים במקומות החניה המוסדרים באמצעות מדחנים, וממילא התובעים אינם יכולים לנכות את ההוצאות הנגרמות להם בשל תשלום אגרות החניה כ"הוצאה מוכרת" מהכנסותיהם.
3. בתחילה הוגשה התביעה נגד חמש רשויות מקומיות, והן ארבע המשיבות בבקשה זאת ובנוסף להן עירית כרמיאל. ואולם, בתאריך 11.7.2007, ועוד לפני שהחלו הדיונים בבקשת התובעים לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, הגישו ב"כ התובעים וב"כ עיריית כרמיאל הסדר דיוני שנעשה בין התובעים ועיריית כרמיאל, ממנו עלה כי התביעה נגד עירית כרמיאל איבדה את נפקותה. על כן, בתאריך 15.7.2007, הורתי על מחיקת התביעה נגד עיריית כרמיאל.
4. עם מחיקתה של עיריית כרמיאל, נוצר מצב בו זיקת הסמכות המקומית היחידה, הקושרת את התביעה לבית המשפט בחיפה, הוא המקום בו מנהל בא כוח התובעים את משרדו.
5. באי כוח הנתבעות טענו, כי מכיוון שאין כל סמכות מקומית לדון בתביעה נגדן, יש להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט אחר, ולמעשה ביקשו כי התביעה תפוצל ותוגש בנפרד כנגד כל אחת מהן לבית המשפט שלו הסמכות המקומית. טענה אחרונה זו, בדבר פיצול הדיון, אם תתקבל, תחייב את פיצול הדיון בתביעה לשלושה:
(א) התביעה נגד הנתבעות 2 ו- 3 (עיריית ראשון לציון ועיריית נס ציונה) תועבר לדיון בפני בית המשפט המחוזי באזור המכרז;
(ב) התביעה נגד הנתבעת מס' 4 (עיריית ירושלים) תועבר לדיון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים;
(ג) התביעה נגד המשיבה מס' 5 (עיריית אשדוד) תועבר לדיון בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע.
הגם שטענת פיצול התביעה מעוררת תמיהה, מסבירים באי כוח הנתבעות את טענתם, בכך שעל התובעים להגיש את תביעותיהם לפי כללי הסמכות המקומית, והסמכות לאחד את הדיון בהן היא סמכותה של נשיאת בית המשפט העליון, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.
6. לעומת טענות באי כוח הנתבעות, טוען בא כוח התובעים, כי אין להביא בחשבון את העובדה שעיריית כרמיאל נמחקה. לטענת ב"כ התובעים, בית משפט זה קנה סמכות לדון בתביעה בעת שהתביעה הוגשה, ועל כן למחיקתה של עיריית כרמיאל אין כל נפקות. ב"כ התובעים הוסיף וטען, כי טעמי יעילות מצדיקים דחיית טענות ב"כ הנתבעות, מה עוד, שבתקופה האחרונה מסתמנת מגמה שלא להקפיד בשאלת הסמכות המקומית.
7. אין מחלוקת בין הצדדים, כי למעשה תביעת התובעים היא "תובענה מינהלית" כמשמעות הדבר בסעיף 5(3) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000. לעניין זה נקבע בתקנה 29 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000:
"תובענה מינהלית תוגש על דרך הגשת כתב תביעה והדיון בה יתקיים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, אם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה."
ככל שמדובר בתביעה ייצוגית, נקבע בסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006, כדברים הבאים:
"בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מינהליים; בסעיף קטן זה, "החלטה של רשות" - כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים."
8. שתי הוראות החוק האמורות מפנות אותנו לבחון את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, ניתן להגיש תביעה לבית משפט שבאזור שיפוטו נמצאים "מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע" או "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים". בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע, כי בתביעה המוגשת נגד מספר נתבעים, "יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים".
9. אמנם, בעת שהוגשה התביעה, ניתן היה להגישה לבית משפט זה, שכן עיריית כרמיאל הייתה אחת מהנתבעות. ואולם, עיריית כרמיאל נמחקה מהתביעה עוד לפני שהוחל לדון בתביעה. עתה נוצר מצב, שכל הנתבעות בתביעה הן נתבעות שאינן פועלות בתחומו של בית משפט זה, והן חייבות להטריח עצמן לבית משפט מרוחק, רק משום נוחיותם של התובעים.
הנני סבור, כי משנמחקה עיריית כרמיאל, לפני שהתקיים דיון כלשהו בתביעה, ובנסיבות שבהן אין לומר על הנתבעות שהן כפפו עצמן לסמכות השיפוט של בית משפט זה, שהרי כולן טענו בתגובתן כי הן כופרות בסמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בעניין, אבדה זיקת הסמכות המקומית לבית משפט זה, ועתה יש להעביר את התביעה לדיון בפני בית משפט אחר, אשר לו הסמכות המקומית לדון בה.